<h1>או"ז הלכ' סוכה סימן שי"ד</h1>
<h2>דף ב:</h2>
מתני' קטן שיש בו דעת לנענע חייב בלולב ולא סוף דבר לנענע אלא מוליך ומביא מעל' ומוריד כשורה ומנענע. יודע להתעטף חייב בציצי' לא סוף דבר להתעטף אלא להשליך ב' כנפות לאחוריו וב' כנפות לפניו ואוחז בציצית כשורה בשעת ק"ש היינו כמנהגינו ותשובה לאומרים שאין להשליך ציציותיהן לאחוריו משום בזיון מצוה ואמרי' נמי במדרש אמרו ישראל למשה מלפנינו מילה מאחרינו מה זכות יש א"ל משה השליכו ציציותיכם לאחריכ'. יודע לדבר אביו מלמדו תורה ושמע, תורה זה פסוק תורה צוה לנו משה ושמע שמע בני מוסר אביך ויש אומרים שמע ישראל פסוק ראשון דק"ש. יודע לשמור תפילין אביו חייב ליקח לו תפילין. היודע לשחוט אוכלין משחיטתו היינו שיודע לאמן את ידיו לשחיטה אע"פ שאינו בקי בהלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו ואמר רב הונא והוא שיהיה גדול עומד על גביו ורואה שלא שהה ולא דרס. אם יכול לאכול כזית דגן כל חמשת המינין קרי דגן חיטין ושעורין וכוסמין ושיבולת שועל ושיפון, מרחיקין מצואתו משיאכל כזית מכל אלו בכל ענין אכילה שיציאת מינין הללו מסרחת, ומן מימי רגליו ארבע אמות לענין ק"ש א"ר הונא והוא שיאכל כזית זה בכדי שיעור אכילת פרס לבינוני גדול אבל אם צריך להשהות יותר מיכן הרי הוא כאוכל עכשיו חצי זית [ולמחר חצי זית] שכך הלכה למשה מסיני שאין אכילה מצטרפת לשהייה מרובה מזה. פרס חצי ככר ששיערו בו מזון שתי סעודות לעירוב לשון פרוסה פלגא כדתנן בעירובין [פ"ב, ע"ב] חציה לבית המנוגע לטעון כיבוס שתלה הכתוב בשהיית שיעור אכילה דכתי' והאוכל בבית יכבס בגדיו. אר"ח בריה דרב ייבא ובגדול אע"פ שלא יכול לאכול בכדי אכילת פרס דכתיב יוסיף דעת יוסיף מכאוב מכאוב פי' מסריח. ירושלמי [הלי"ב] הגיע לשלש עשרה ויום אחד חייב בכל מצות האמורות בתורה אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו עומד על הדוכן עד שתמלא זקנו ורבי אומר כלהון מבן עשרי' שנה ומעלה ומה טעם ויעמדו הלוים מבן עשרים שנה ואין בידי לפרש מילתיה דרבי אי על כל השנוין קאי. ישראל שהביא לו עכו"ם לולב ואתרוג ביו"ט חוץ לתחום לאו מוקצה היא דהא חזי לישראל כדאמ' פ' אין צדין [כ"ה, ע"א] הבא לישראל זה מותר לישראל אחר וכיון דשרי לטלטל אפי' לאותו ישראל שרי לצאת בו דלא מצינו שאסרו חכמים בבא חוץ לתחום אלא או אכילה או שתיה דהוי הנאה ומצות לא ליהנות נתנו כדאמרי' פ' ראוהו ב"ד [כ"ח, ע"א], וכאן אין שייך לגזור שמא יאמר (לו העכו"ם) [להעכו"ם להביא] כדי לצאת בו דלא שכיח שיעשה אדם מצוה הבאה בעבירה, והלכך אפי' למ"ד מצות ליהנות נתנו שרי. שמשון בר אברהם תנצב"ה.
